גיאוגרפיה של טורקיה: אזורים, גבולות ושטח
טורקיה היא אומה מגוונת מבחינה גיאוגרפית, שנופיה מעוצבים על ידי עמדתה המגשרת בין דרום מזרח אירופה ומערב אסיה. הצד האנטולי מהווה את החלק הגדול ביותר של המדינה, ואילו החלק האירופי, מזרח תראקיה, מהווה 3% מהיבשה אך מחזיק מעל 15% מהאוכלוסייה. היבשה מופרדת על ידי נתיבי מים משמעותיים, כולל הבוספורוס, ים מרמרה והדרדנלים.
הגיאוגרפיה הפיזית של המדינה מציגה מגוון יוצא דופן. השטח כולל את המישורים הנרחבים של אנטוליה, יערות צפופים לאורך חוף הים השחור, אדמות צחיחות למחצה, אגמים טבעיים, ואת קווי החוף השונים של הים האגאי והים התיכון. המישור האנטולי נבדל מבחינה גיאוגרפית מאזור הים השחור על ידי הרי פונטיק, המתכנסים עם הרי הטאורוס בצפון מזרח שבו נמצא הר אררט.
גבולות והיסטוריה טריטוריאלית
הגבולות הבינלאומיים של טורקיה התפתחו באמצעות מספר הסכמים משמעותיים. הגבולות עם יוון, המשתרעים על פני 206 קילומטרים, ועם בולגריה, בהיקף של 240 קילומטרים, יושבו בתחילה על ידי הסכם קונסטנטינופול בשנת 1913 ולאחר מכן אושרו על ידי הסכם לוזאן בשנת 1923. הגבולות עם ארמניה (268 ק"מ), אזרבייג׳ן (9 ק"מ) וגאורגיה (252 ק"מ) הוגדרו על ידי הסכמי מוסקבה וקארס עם ברית המועצות ב-1921.
יתר על כן, הגבול בן 499 הקילומטרים עם איראן הוקם לראשונה על ידי הסכם קאסר-אי שירין בשנת 1639 ואושר מחדש בשנת 1937. בעקבות הסכם לוזאן ב-1923, טורקיה ויתרה על שטחים בעיראק ובסוריה של ימינו, למעט מוסול. ב-1926 הועברה מוסול לבריטניה בתמורה לוויתור של 25 שנה על 10% מהכנסות הנפט מהאזור.
נופים אזוריים והידרולוגיה
אזור הים השחור מציג פרופיל אקולוגי מובהק. נופיו מאופיינים ברכסי הרים מקבילים לחוף, יחד עם לחות גבוהה ומשקעים. אזור הים השחור המזרחי כולל במיוחד נופים אלפיניים המאופיינים במדרונות תלולים ומיוערים בצפיפות. מבחינה מורפולוגית, מדרונות תלולים ניכרים הן מתחת למים והן בתוך רכסי ההרים, שם קרקעית הים יורדת מתחת ל-2000 מטר לאורך קו מטראבזון לגבול הטורקי-גאורגי, בעוד ההרים מתנשאים במהירות לגבהים של יותר מ-3000 מטר, כאשר פסגת קצ'קר מגיעה ל-3971 מטר.
ההידרולוגיה של האזור נשלטת על ידי נהרות גדולים הזורמים לעבר הים השחור. ממערב למזרח, הנהרות העיקריים כוללים את Sakarya (824 ק"מ), נהר Kızılırmak (1355 ק"מ, הנהר הארוך ביותר בטורקיה), Yeşilırmak (418 ק"מ), ואת Çoruh (376 ק"מ). המשקעים הגבוהים, המגיעים עד 2200 מ"מ בשנה, תומכים ביערות צפופים הנשלטים על ידי עץ אלון, עצי משפחה של אשור, קרן חרמון (Carpinus betulus) וערמונים מתוקים (Castanea sativa).
הגאוגרפיה הפיזית של טורקיה מורכבת, וכוללת חלוקות אזוריות שונות. הקונגרס הגאוגרפי הראשון, שנערך באנקרה בין ה-6 ל-21 ביוני 1941, חילק את טורקיה לשבעה אזורים המבוססים על אקלים, טופוגרפיה, צמחייה, בעלי חיים ומגוון חקלאי. אזורים אלה סווגו לאחר מכן לארבעה אזורי חוף ושלושה אזורים פנימיים המבוססים על קרבה לימים הסובבים ולמיקום בתוך אנטוליה.
הבנת ההקשר הגיאוגרפי של טורקיה מחייבת הכרה בטופוגרפיה המגוונת ובהגדרות הטריטוריאליות ההיסטוריות שלה. תכונות גיאוגרפיות עיקריות כוללות:
- המישור האנטולי, גובל בהרי פונטי מצפון.
- ההתכנסות של הרי פונטיק וטאורוס בצפון מזרח.
- המרכז הגיאוגרפי של טורקיה ממוקם באזור Eşrefpaşa של מחוז Çandır, מחוז יוזגאט.
כתבה זו נכתבה בסיוע בינה מלאכותית על סמך מספר דיווחים חדשותיים, ונבדקת על ידי העורכים שלנו בהתאם לעקרונות העריכה שלנו. סטנדרטים מערכתיים · טיפים ויצירת קשר
תגובות 0